הרשמה למוסדות הרשת

ל"ג בעומר

   מאת:    תאריך:   03/09/2013   צפיות:  

כמה מילים על ל"ג בעומר, ועל טקס החאלקה, ובכלל איך להרגיש כמו ילד

כבר שבועות שהילדים מתרוצצים לאסוף עצים. במוצאי שבת הקרובה יודלקו בע"ה המדורות בהתרגשות גדולה. מדובר באירוע שנושא איתו מטען רוחני וחינוכי רב שלמרבה הצער לעיתים קרובות מתפספס. הרב יובל שרלו כותב על מדורת ל"ג בעומר כאתגר חינוכי, והרב אהרון רוזנבאום – "משחקים באש" על התפקיד של ההורים והמורים בעניין.

אחד המנהגים המפורסמים ליום ל"ג בעומר הוא החלאקה. צירפנו בקובץ כמה הסברים על פשר המנהג.
- אחד הדברים היפים שיש במנהג הזה הוא הכבוד שמעניקים לתום וטוהר הילדות, נכס יקר שחשוב לא לאבד אותו גם כשגדלים. המאמר תהיה ילד (מצורף) מזכיר לנו לא לאבד את הילד הנפלא שבתוכנו. בעקבותיו נכתב שיר יפהפה – תום הילדות על ידי הרב אליעזר שמידוב, שהוציא בשנים האחרונות שני דיסקים של שירים המבוססים על תורת הרב קוק. צירפנו את השיר בקובץ. מומלץ מאוד!


תהיה ילד

"לפני כמה שנים עבדתי כמתנדבת בבית החולים סטנפורד. הכרתי שם ילדה קטנה בשם ליזה שסבלה ממחלה נדירה וקשה. הסיכוי היחיד שלה להחלמה היה לעבור תהליך של החלפת דם עם אחיה בן החמש, שחלה באותה מחלה ובאופן פלאי החלים ממנה. בדמו היו נוגדנים כנגד המחלה.
הרופא הסביר את המצב הקשה של האחות לילד הקטן ושאל אותו אם הוא מוכן לתת את דמו לאחותו.
ראיתי שהוא מהסס לרגע לפני שאמר לרופא "כן, אני אעשה זאת בשמחה כדי להציל את ליזה".
כאשר שכבו השניים במיטותיהם הצמודות בתהליך העברת הדם, הוא חייך, ממש כמו כולנו, למראה הצבע החוזר ללחייה של ליזה.
ואז הוא פנה אל הרופא ושאל בקול רועד "דוקטור, האם אתחיל למות מיד?".
התברר שהילד פשוט לא הבין את דבר הרופא. הוא חשב שעליו לתת לאחותו את כל דמו ולמות כדי להצילה. כשאמר כן להצעת הרופא – לדבר הזה הוא אמר כן".
(על פי Chicken soup for the soul)
_____________________________________________________
יום רביעי אחר הצהריים. יצאתי עם הילד הקטן שלי החוצה. בסך הכול מאה מטר מפרידים בין הבית שלנו אל הגינה הקרובה. לקח לנו יותר מעשרים דקות להגיע לשם. כל כמה מטרים עצרנו בדרך בעקבות עוד דבר מעניין שיורש העצר הקטן נתקל בו. פרפר, פרח צבעוני, עלי שלכת שהצטברו בצד השביל, מטוס שחלף בשמים.
כשישבתי על הספסל בגינה והקטנצ'יק שיחק עם עצמו במגלשה קלטתי שיחה שהתנהלה מאחורי גבי בין אב כעוס לבנו המתבגר. "פשוט בושה. אתה מתנהג ממש כמו ילד קטן", נזף בו, "די! צא מזה! אתה כבר בן אדם בוגר, כמה פעמים אני צריך להגיד לך את זה . תפסיק להיות ילד!".
את המשך השיחה כבר לא שמעתי כיוון שפתאום התייצב מולי הקטן שלי וגרר אותי לראות איתו איזה חרק מעניין שגילה. תוך כדי הליכה התחלתי להרהר ולשאול את עצמי שאלה קטנה. באמת כדאי להפסיק להיות ילד?
___________________________________________________
אתה צריך סיבות טובות כדי שתואיל בטובך לעטות חיוך על פניך, שלא לדבר על לשמוח באמת.
אצלו זה בא באותה הטבעיות והפשטות בהן הוא נושם.
אתה סוחב על גבך מאה קילו של צרות וחצי טון של דאגות, לא נותן לעצמך לחוות את הרגע ולהשתוקק לטוב המצפה מעבר לפינה.
הוא חי לו את ההווה עם כל העוצמות, יודע לשמוח באמת על מה שיש לו בלי לדאוג כל הזמן לְמַה יהיה מחר.
אתה מחכה כבר שיגיע הלילה ותוכל לזרוק את עצמך אל המיטה, לקבור את הראש עמוק בכר, ולהגיד שלום לעולם הזה עד שהשעון המעורר יקרע אותך באכזריות מעולם החלומות.
הוא ממשיך לקפוץ ולפזז, מנסה לאחוז בעוד רגע של עֵרוּת ופעילות ומתחנן שלא תשלח אותו לישון.
אתה לא מנסה אפילו שורה ארוכה של דברים שאתה 'יודע' שאין לך סיכוי להצליח בהם.
הוא נופל וקם ושוב נופל ועוד פעם קם בפעם המאה, שולח את ידו הקטנה אל המדף העליון או מנסה לטפס לבד אל המיטה, משימות הגדולות בכמה מספרים על גופו הקטן והחלש, ולא מתייאש.
אתה סיימת שתים עשרה שנות לימוד, גמרת תואר שני, מדבר שלוש שפות ויודע המון על הכול,
ובכל זאת נדהם כל פעם מחדש מהסקרנות הבלתי נלאית שלו לשאול 'למה' ושוב 'למה' עשרות פעמים ביום, מצליח להפתיע ולהשאיר אפילו אותך בלי מילים על דברים שמעולם לא חשבת עליהם.
אתה כבר לא תמים. החיים לימדו אותך להיות ערמומי ומחוספס. אתה לא לוקח דברים קשה מדי, לא יסדרו אותך בקלות, ולא תצא פרייר בזול.
והוא כל כך תמים ורגיש. בקלות אפשר לעבוד עליו ולהפיל אותו בפח. יש לו אמון בבני אדם והוא לוקח ללב כל אי-צדק ועוול שהוא נתקל בהם.
אתה חייב לנסוע למפלי הניאגרה, לגראנד קניון או לאַלְפִּים כדי לראות משהו שיפעים אותך,
והוא מסוגל להתפעל ולהתרגש ממקל שמצא ברחוב, צעצוע חצי שבור שקיבל במתנה מחבר, או מזרקה של מים בכיכר העירייה.
אתה חייב לשמוע מוזיקה בפול ווליום או ללכת לערב קריוקי כדי לשמוע את עצמך שר,
והוא מפזם ושר לעצמו תוך כדי משחק, מקלחת או סידור החדר בלי לעשות מזה עניין בכלל.
אתה, גם כשאתה עושה משהו, אתה לא שם לגמרי. בראש רצות המחשבות והתוכניות על הצעד הבא, וזה רק עניין של זמן עד שצלצול הסלולארי ייקח אותך למקום אחר.
כשהוא עושה פאזל או מצייר הוא שקוע עמוק ביצירה שלו. גם אם תדבר אליו ותרים את הקול לא בטוח בכלל שיישמע אותך.
ואז בעצם, חשבתי לעצמי, למה לא להיות ילד?
יכול להיות שהמאורעות שעברו והשנים שחלפו גרמו לנו לאבד אוצר יקר עד מאוד של טל הילדות?
ובכלל, האם אדם מבוגר חייב להיות גם 'זקן'?
האם הוא חייב לחשבן כל הזמן 'מה ייצא לי מזה', 'כמה זה עולה' ו'מה הסיכויים שזה בכלל יצליח'?
"אל תשליכני לעת זקנה" (תהילים עא,ט), אנו מפילים תחינתנו לפני האלוקים. הסביר הבעל שם טוב הקדוש – כוונת התפילה איננה שכאשר נהיה קשישים בני מאה אלוקים לא יעזבנו.
כוונתה לומר – כשאתה בן עשרים, יהי רצון שלא תושלך עכשיו ל'עת זקנה'.
שלא תהיה צעיר-זקן.
כבד. מיובש. מיואש.
שתשכח להיות...ילד.
אחד הדברים המדהימים בעולם זה חיוך של ילד קטן. מספיקה לך הצצה קטנה בעיניים הצוחקות, בגומות החן המתוקות ובשפתיים הקטנות הנמתחות מצד לצד ואין לך ברירה אלא להצטרף אליו ולחייך. יש בזה משהו מְדַבֵּק. תמיד תהיתי מה הסוד שגורם לך להישבות מיד בקסם הזה. אני לא בטוח שאני צודק אבל נדמה שיש בחיוך הזה משהו אותנטי וטהור. חיוך אמיתי ישר מן הנשמה. נטול פוזות, חף מאינטרסים, לא מנסה לעשות רושם על אף אחד. כמה היית מוכן לשלם כדי שגם לך ייצא אחד כזה?
עוד שבוע ראש השנה.
בהרבה תחומים בחיים צריך לעשות תשובה ולתקן.
אחד הדברים שבהם נראה לנו שמראש חבל לנסות כי באמת אין מה – הוא הגיל.
הרי אם יש דבר בעולם הזה שבאמת לא תלוי בנו זה הגיל שלנו. נרצה או (בעיקר) לא – השעון דופק והשנים עוברות.
באותו אחר צהריים של יום רביעי התחלתי לחשוב לעצמי האם ייתכן שבכל זאת הגיל תלוי בנו?
האם ייתכן שבתוך תוכנו עדיין נמצא לו אותו ילד קטן ואם לא נחנוק ונשתיק אותו נצליח לשמוע את הקול שלו?
האם נצליח להפנים שהשנים והבגרות לא אמורות למחוק ולייבש את אוצר הילדות אלא להוסיף על גביו קומה נוספת שלא תבטל את הראשונה?
האם נבין שאחד הדברים הראשונים בהם אנחנו צריכים לעשות תשובה זה לחזור ולהיות שוב...ילדים?
_____________________________________________________
צריכים אנו לדעת שבאמת לא חוכמה וידיעה רבה היא המאשרת אותנו, אלא התום של הילדות... ההתקשרות עם הילדות, עם תמימותה, מעבירה בנו איזה זרם תמימות שמזדלף בקרבנו, להפיג על ידו את זוהמת הערמימות שנמסכה בנו מבגרותנו. אשרי מי שיונק מלשד הילדות גם בהיותו איש, גם בזקנותו.
(הרב קוק, ע"פ שמונה קבצים ז,קה)
_______________________________________
עולם-הזקנה איננו כי-אם מפתח ומגלה את יקרת עושר המכמנים אשר באוצר המלא ברכת ה' של עולם הילדות. והילדות - הבל שאין בה חטא היא, בין כשהיא אצל הילדים בשנים, בין כשהיא אצל הבאים בשנים היודעים לשמור את טל-ילדותם.
(איגרות הראי"ה ג, תשנג)


חלאקה

בשיער יש כוח מיוחד של צמיחה, שממשיך לגדול במשך כל החיים. אצל שמשון בזה היה טמון סוד כוחו.
מצד שני, יש בזה משהו חייתי. לחיות יש שיער מגודל ובני אדם דווקא מקפידים להסתפר ולהתגלח.
פירוש המילה חלק'ה בערבית = גילוח
בעברית חלק, בתורה חלק היה כינוי ליעקב וניגוד לעשיו, איש שעיר, ויעקב איש חלק. ועכשיו התינוק גדל ומקבל דעת ונכנס להיות חלק מבית יעקב.
כמו עץ שבקטנותו הוא עורלה ואין להנות ממנו ועכשיו אפשר להנות מפירותיו.
"וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל: וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה' : וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם " (ויקרא פי"ט כג-כה)
" 'ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו'-מדבר בתינוק, 'שלש שנים יהיה לכם ערלים' -שאין יכול לא להשיח ולא לדבר, 'ובשנה הרביעית יהיה כל פריו [קודש]'-שאביו מקדישו לתורה, 'הילולים לה' ' , משעה שמהלל להקב"ה, 'ובשנה החמישית תאכלו את פריו'-משעה שהוא מתחיל לקרות בתורה מדרש תנחומא קדושים.
" ובספר אליה רבה כתב בשם ספרי מוסר שנכון להלביש טלית קטן לתינוק אחר גיל שלש שנים, ועל ידי כך יזכה לנשמה גבוהה, על שם הכתוב, כי האדם עץ השדה, ובנטיעת עץ נאמר, שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה'.
" וכתב בשו"ת ערוגת הבושם (חלק אורח חיים סימן רי), שכן מנהג חסידים ואנשי מעשה, להשהות תגלחת בניהם הקטנים עד לגיל שלש שנים, ומנהגם תורה הוא. וסמך לזה ממה שאמרו במדרש (פרשת קדושים), כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, רמז לקטני בני ישראל, כי האדם עץ השדה".
עוד – מספרים את הילד ומותירים פאות, המצווה לא להקיף.
מנהגים הקשורים:
- בני אשכנז לומר פרקי הללוי-ה בתום החלקה
- בחסידות מונקטש בהונגריה נהגו לשקול השערות אחר הגילוח בזהב או בכסף ולתת המשקל כסף לצדקה. את הכסף היו נותנים כסגולה לכך שהבן יהיה חכם בתורה וביראת שמים ויאריך ימים.
- מנהג עדות המזרח לערוך סעודה ולברך מזונות ולשתות יין. יש השרים בעת הגזיזה את אותיות הא"ב ומורחים דבש על פי הילד כשהוא אומר את האותיות כדי שיהיו דברי תורה מתוקים בפיו.
- בחסידות חב"ד נוהגים שהמשתתפים מעניקים לחתן השמחה מטבע כדי לתת לצדקה. חתן השמחה אומר פסוקים מן התורה ומדרשי חז"ל.
- מנהג יוצאי ליטא שהנוכחים במקום גוזרים מעט משערות הילד ומכבדים תלמיד חכם להיות ראשון הגוזזים ולאחר מכן הולכים לספר.
- רבים נוהגים לספר קודם כל את השערות בקדמת הראש במקום שבו עתיד הילד כשיגיע למצוות להניח תפילין.
___________________________________________________________
- במסיבת החלק'ה יש בה גם נתינת כבוד לילדות. לא נוגעים בה שלוש שנים. שומרים עליה מכל משמר.
יש הרואים אותה כשלב שאין ברירה אלא לעבור אותו אבל העיקר זה לגדול ולהתבגר.
אבל האמת היא שיש ערך מיוחד בילדות שהשאיפה היא לשמר אותו כל החיים.
תפילה:
יהי רצון מלפניך ה' אלוקי האלוקים ואדוני האדונים, שבזכות כל הצדיקים והחסידים מיום שנברא העולם ועד סופו, ובזכות תורתך הקדושה והטהורה, ובזכות מצוות פאת הראש שציוויתנו בתורתך 'לא תקיפו פאת ראשכם', כמו שזכה הילד לפאת הראש כן יזכה לתורה ולחופה ולמעשים טובים, ויורה הוראה בישראל בחיי אביו ובחיי אימו. אמן, נצח, סלה".
במסיבת חלאקה: לאחר לימוד משותף של הנ"ל:
ההורים מברכים את הילד
ואז הוא נותן צדקה ואומר פסוקים
מזמינים את הסבים/אורח תלמיד חכם לגזור לו

כתבות נוספות

    הנהלת הרשת       חאלקה    ל"ג בעומר    להיות ילד