הרשמה למוסדות הרשת

חילופי תלמידות באולפנא צביה מעלה אדומים

   מאת:    תאריך:   28/08/2013   צפיות:  

צביה מעלה אדומים מקבלתזו השנה הרביעית תלמידות מתיכון ניו יורק ומשתלבות איתן בכיתה

שדה התעופה "בן גוריון" ראה הרבה בימי חייו אבל למרות זאת, באותו יום שלישי, גם הוא התרגש למראה הבנות הצעירות הבוכות בדמעות שליש על כך שהן נאלצות לעזוב את ארץ הקודש ולחזור לביתן שבניו יורק. הכל התחיל חודש וחצי בדיוק קודם לכן כשבאותו שדה תעופה חיכו 10 שישיסטיות מאולפנת צביה מעלה אדומים עם שלטי ענק של ברוכים הבאים לטיסה שתנחת מניו יורק.

בטיסה זו אמורות להגיע 6 חברות חדשות שבלי להכיר אותן הן יותר משמחות לצרף אותן אליהן לשכבה לחודש וחצי. המפגש היה מרגש, ואחרי כמה משחקי הכרות בשדה עלינו על האוטובוסים לכוון ירושלים. ברובע היהודי חיכו בנות נוספות מהשכבה שהובילו את האורחות בעיניים מכוסות לעבר הכותל המערבי. בתצפית אל הכותל הוסר הכיסוי מעל העיניים והבנות שרו כולן ביחד את "ירושלים של זהב" שכל בחורה אמריקאית שלומדת בבית ספר דתי מכירה בעל פה. ככה התחילה לה תקופה עמוסה ומיוחדת שהותירה רושם עז על האורחות ולא פחות מכך- על המארחות.


תכנית חילופי התלמידות (Exchange program)

מתקיימת באולפנת צביה מעלה אדומים זו השנה הרביעית. הבנות מגיעות מבית הספר Central שהוא תיכון לבנות של YU בניו יורק לתקופה של חודש עד חודש וחצי והופכות לחלק אינטגראלי משכבת י'. הן נכנסות לכיתות, לומדות שיעורי קודש בעברית ואפילו מסכמות. את שיעורי החול הן מקבלות ממורים דוברי אנגלית מתוך צוות המורים של האולפנא ומחוצה לו. לתקופה זו הן מקבלות חדר בפנימייה- המקלחות המשותפות והאוכל של האולפנא הופכים להיות חלק מהחוויה. כמובן שמעבר לשעות הלימודים ששת השבועות הללו עמוסים עד אפס מקום- בטיולים בארץ, סיורים בכל האתרים האפשריים בירושלים, התנדבויות, שיעורי תורה וכל מה שניתן לראות ולשמוע על מנת שהחוויה הזו של ארץ ישראל תהיה משמעותית ובלתי נשכחת.

מדהים לראות את החיבור המהיר שנוצר בין השישיסטיות מהאולפנא לבין הבנות האמריקאיות שלפעמים אפילו לא מתקשרות באותה השפה. בעזרת אנגלית עילגת האולפניסטיות מזמינות אותן אליהן הביתה, מפטפטות איתן בשיעורים, מלמדות אותן שירים ומורלים והופכות אותן לחלק בלתי נפרד מהשכבה. האורחות מאמריקה לאט לאט מדברות עברית יותר בביטחון, מצליחות ללמוד אפילו את הסלנג ולהרגיש לגמרי ישראליות.
אז מה בעצם גרם לבנות לבכות כל כך בשדה התעופה כשנאלצו לעזוב ולבקש אולי בכל זאת אפשר לאבד את הדרכונים שלהן איכשהו מה שלא יותיר ברירה וישאיר אותן כאן עוד קצת? אולי הטיולים, אולי הכותל, אולי החברות החדשות שרכשו כאן, אולי האווירה המיוחדת, הפתוחה והאוהבת שיש באולפנא- בה כולם מרגישים כמו משפחה אחת גדולה, ואולי הכל ביחד. מה שבטוח הוא שזו הפעם הראשונה בחייהן שהן זכו להרגיש חלק מחברה ישראלית ולא רק לשמוע עליה בתקשורת או לראות אותה כתיירות, כמו שאמרה אחת הבנות כשביקשנו מהן לדבר לפני כל האולפנא ולספר מה מסמל בשבילן את הקשר לארץ ישראל-
"קוראים לי דבי ואני גרה בניו יורק. אחד הדברים שמסמלים בשבילי את הקשר לארץ זה- שוקולד למריחה כי זה מה שאני אוכלת כאן בשישה שבועות האחרונים. ועכשיו ברצינות- כשהייתי באמריקה חשבתי שהכל בארץ צבוע בכחול ולבן כמו הדגל- הבתים, האנשים, העצים, האוכל. אבל כשבאתי לכאן ראיתי שיש גם צבעים אחרים- הבתים כתומים ולבנים וההרים ירוקים ואז הבנתי שארץ ישראל זה יותר מדגל וכותל אלא יש כאן אנשים- עם שלם שחי כאן. אני רוצה לבוא ולגור כאן יחד איתכם."

צביה מעלה אדומיםצביה מעלה אדומיםצביה מעלה אדומיםצביה מעלה אדומים

כתבות נוספות

    צביה מעלה אדומים       חילופי תלמידות    ארץ ישראל    ירושלים