הרשמה למוסדות הרשת

הכנה לפורים

   מאת:    תאריך:   03/09/2013   צפיות:  

מגוון חומרים להכנה על פורים, מחיית עמלק

הפעם – נתמקד בחודש אדר ופורים הקרבים ובאים. חודש שמביא איתו פוטנציאל אדיר לחוויה חינוכית-חברתית-רוחנית מעצימה, כמו גם סיכון להחמצה, נזק ופגיעה באנשים.
חשוב מאוד לערוך אצל הצוות החינוכי ואצל התלמידים הכנה ותיאום ציפיות לפני, וליווי במהלך החודש עצמו.
שלוש הצעות להכנה חינוכית: מאת מינהל החמ"ד, וגם - "ונהפוך ונהפוך" ו-והתוכן האמיתי של הפורים מאת הרב יונה גודמן. שימושי מאוד לטובת המורים ועבור התלמידים!

- תקציר הלכות פורים (מצורף)
- אוסף שאלות מפתיעות לעיון ודיון על פורים והמגילה. לפתוח את הראש ולעורר מחשבה (מצורף).
- משחק קבוצתי/כיתתי הבודק ידע לפורים במתכונת המשחק – מי רוצה להיות מליונר.
- קטע תורני-היתולי משעשע ומעורר מחשבה: גילוי מרעיש: נמצא עמלקי! (מצורף)
- משימות למסיבת פורים למשחקים קבוצתיים (מצורף).

- מצגות שכוללות סיפור המגילה, וביטויים מן המגילה

- מה מסתתר מאחורי המסכה של פורים – מנסה לענות על שאלות רבות במהות הפורים.

מערכי שיעור מוכנים באתר לב לדעת. האתר הוא מקור מעולה לשיעורים בנושאים רבים ומגוונים לכל השנה.
מדור פורים באתר "אש התורה" עם חומרים מקסימים. מומלץ הקשר המפתיע בין תליית עשרת בני המן להוצאתם להורד של פושעי נירנברג הנאצים אלפיים וחמש שנה מאוחר יותר.

קיצור הלכות פורים / מאת הרב רונן נויבירט


הקדמה
כתוב בתיקוני הזוהר: "פורים אתקריאת על שם יום הכפורים, דעתידין לאתענגא ביה, ולשנויי ליה מענוי לענג", היינו - יום הכפורים נקרא בשמו ע"ש הפורים, שכן עתיד יוה"כ להתהפך גם הוא ליום של עונג כחג הפורים. ע"פ קביעה זו של הזוהר משמע שיום הכיפורים רק מתקרב למדרגת חג הפורים, ועל כן קבעו המקובלים את המימרא : "כיפורים כ-פורים".
בחג זה ניתן להגיע למדרגות קדושה ורוחניות עצומות דוקא מתוך חיי החול, שכן זהו היום היחיד בשנה שבו "אין הגשמי מתנגד לרוחני ". על כן, יש לדקדק לעסוק ביום קדוש זה בעיסוקי שמחה, בשתיה, בצחוק ובליצנות המביאים לידי קדושה וגילוי הקב"ה ולא חלילה באלו המביאים לידי קלות ראש, הוללות וריקנות.
האוצר הרוחני הטמון ביום זה הוא עצום וכך כתב הרב חרל"פ זצ"ל : "...פורים הוא יום התגלות פנימיות רצונם של ישראל, וכל השנה היא הכנה לפורים...אשרי מי שזוכה ליישר דרכיו ולדעת את אשר לפניו להלוך ולעלות מעלה מעלה, מדרגה לדרגה, עד אין קץ ותכלית הלוך וגדול, הלוך וגדול" .

קריאת המגילה

זמן קריאת המגילה ביום מזריחת החמה עד שקיעתה. אם סיימו הקריאה לאחר השקיעה – לא יברכו הברכה שלאחרי המגילה.

צריך הקורא לכוון להוציא יד"ח את השומעים וצריכים השומעים להתכוון לצאת יד"ח, ובדיעבד אם לא נתכוונו:
בקריאה בבית – לא יצא .
בקריאה בבית הכנסת - יצא יד"ח, שמן הסתם הכוונה להוציא ולצאת.

אם דילג או שינה אפילו אות אחת ונשתנתה משמעות הקריאה – לא יצא יד"ח. כגון : ישב במקום ישֵׁב, נפל במקום נופל וכו'.

את הפסוק "בערב היא באה ובבוקר היא שבה" יש לקרוא במלרע (לשון הווה) ואם קרא במלעיל – עליו לחזור ולא יצא יד"ח.
יש להזהר בעשרת בני המן לא לדלג על אותיות בגלל המהירות.
במילים "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" יגביה את קולו ובמילים "האגרת הזאת" ינענע את המגילה.

לכתחילה יש לקרוא את כל המגילה מתוך הכתב ומתוך מגילה כשירה, ובדיעבד אם קרא את רובה מן הכתב הכשר והשאר קרא בע"פ או ממגילה פסולה יצא יד"ח, ולכן :
מי שמפסיד מספר מילים כתוצאה מ"אי קיום הוראות הפסקה באש" עליו להשלים בעצמו את המילים ממגילה כשירה עד שמדביק את הקורא, וחייב לקרוא בעצמו עד שמדביק את הקורא, כיוון שאם לא קרא את המגילה כסדרה – לא יצא.
אם אין לו מגילה כשירה, רשאי להשלים ממגילה רגילה או בע"פ ובתנאי שלא יווצר מצב שקורא כך את רוב המגילה. גם כאן – עליו להדביק את הקורא.

מי שאין לו מגילה כשרה – לא יקרא עם הבעל קורא וי"א שאף במגילה כשרה לא יקרא בעצמו כיוון שיש דעות שהקורא בעצמו נחשב כקורא ביחידות, אף שנמצא במנין.

ברכות המגילה

המנהג הנכון שהש"ץ יברך והקהל יתכוון לצאת.
ברכת שהחיינו –
אשכנזים : מברכים גם ביום, ויש לכוון דוקא בברכה של היום לפטור את שאר מצוות היום. (ומכיוון שהש"ץ מברך ומוציא - יש לכוון זאת בשעת ברכתו).
ספרדים : מברכים רק בלילה, ואז מכוונים לפטור את שאר מצוות היום.

אין לענות ברוך הוא וברוך שמו, בתוך הברכות, כיוון שצריך לצאת בהן ואסור לו להפסיק באמצע ברכה.
אין לדבר בין הברכות שלפני קריאת המגילה , לבין הברכות שלאחריה, ואם דיבר בין הברכה שלפני הקריאה ובין תחילת הקריאה – צריך לחזור ולברך (אא"כ דיבר מעניני הקריאה).

הקורא ללא מנין :
לאשכנזים : לא מברך את הברכה שלאחר המגילה.
לספרדים : מברך.

קריאת המגילה לנשים

קריאה במנין נשים נחשבת כקריאה במנין , כיוון שערך המנין כאן הוא ה"פרסומי ניסא" המתקיים ברוב עם .

י"א שאשה יכולה להוציא נשים אחרות בקריאתה וי"א שאינה יכולה. י"א שעדיף שתשמע המגילה מגבר הקורא וי"א שתקרא בעצמה. לדעת רוב הפוסקים, יש להתיר לכתחילה קריאת מגילה לנשים בה תקרא אשה ותוציא אחרות יד"ח , ועכ"פ - כל מקום ינהג כמנהגו.

אם גבר קורא המגילה לנשים - עדיף שיצא יד"ח לפני שקורא, ואם עדיין לא יצא - יכוון לא לצאת כדי שישמע ויצא בקריאה שבמנין .

לשיטת האשכנזים אשה תברך "לשמוע מגילה" ולא "על מקרא מגילה" , ולספרדים תברך כרגיל.
מנהג האשכנזים בארץ ישראל שאחת מהנשים תברך הברכות שלפני ותוציא האחרות בברכה (אם יש עשר נשים ומעלה), אמנם הנוהגים שהקורא מברך ומוציא את הנשים יד"ח יש להם ע"מ לסמוך (שכן משמע מהמשנ"ב). במקרה זה, אם הקורא כבר יצא יד"ח, יברך "לשמוע מגילה" לשיטת האשכנזים.

את הברכה שלאחר הקריאה יש לברך רק אם יש מנין נשים.


דין הנוסע לירושלים

הזמן הקובע את מצוות הפורים הינו "עלות השחר". לפיכך:
מקרים בהם חוגג בי"ד בלבד (בכל אחד ממקרים אלו):
תכנן לחזור לפני עלות השחר של ט"ו (גם אם נתעכב וחזר לאחר מכן)
חזר ביום י"ד לפני השקיעה.
נסע ביום ט"ו לאחר עלות השחר.

מקרים בהם חוגג בט"ו בלבד :
נסע לפני עלות השחר של י"ד ותכנן לחזור לאחר עלות השחר של ט"ו (אא"כ חזר לפני שקיעת החמה של י"ד, שאז חוגג בי"ד כדלעיל)

מקרים בהם חוגג בי"ד ובט"ו:
אם נסע לאחר עלות השחר של י"ד ותכנן לחזור לאחר עלות השחר של ט"ו - אמנם בט"ו עדיף שלא יברך על קריאת מגילה בעצמו אלא ישמע הברכה מהש"ץ, ואם לא יכול – מברך בעצמו. והספרדים יקראו בלי ברכה. ויש פוסקים אשכנזים (ערוך השלחן ועוד) הסוברים שאינו חייב כלל בפורים בט"ו.

משלוח מנות ומתנות לאביונים

עדיף להדר במצוות מתנות לאביונים מאשר במשלוחי מנות.
עיקר זמנן של מצוות הפורים ביום עצמו ולכן, אין יוצאים יד"ח במשלוחי מנות ומתנות לאביונים שנותנים לפני פורים או בליל הפורים.
הנמצא במקום בו אין עניים, יכול לתת את כסף הצדקה לשליח אשר ייתן בו ביום.
ניתן לתת צ'ק בתור מתנות לאביונים רק בתנאי שניתן להשתמש בצ'ק בו ביום – אם הבנקים פתוחים או שהצ'ק סחיר ואינו למוטב בלבד.
שני טעמים למצוות משלוח המנות:
תרומת הדשן- על מנת לתת אוכל לסעודת פורים למי שאין לו (ומחלקים לכולם כדי שלא לבייש את מי שאין לו)
מנות הלוי (הר"ש אלקבץ) – כדי להרבות אהבה ורעות.
ראוי לצאת ידי חובת שני הטעמים. לכן עדיף לכלול במשלוח המנות פריטים אשר ניתן להשתמש בהם בסעודת פורים. כמוכן, אם מקבל המשלוח אינו בביתו, רצוי ליידע אותו טלפונית שיש לו משלוח ליד דלתו כדי להרבות אהבה ורעות בו ביום.
לדעת רוה"פ, גם נשים חייבות במשלוח מנות ואין יוצאות יד"ח במשלוח של האיש.
יש מי שאומר שעדיף לשלוח את משלוחי המנות דוקא ע"י שליח, וגם נער/נערה הקטנים מגיל מצוות נחשבים כשליח לענין זה.

שאר מצוות היום

לאחר קריאת המגילה בלילה, אומרים "ואתה קדוש" ולאחר מכן קדיש שלם .
יש להתפלל מנחה לפני סעודת הפורים.
אפילו סיים הסעודה לאחר צה"כ – אומר על הניסים.
אע"פ שמותרת כל מלאכה בפורים , המנהג הוא שלא לעבוד בפורים אם אין הדבר הכרחי, וכל העובד ביום זה – כתבו חכמים שאין רואה במלאכתו ברכה.

פורים שחל במוצ"ש

סעודה שלישית יש לסיים עד לצאת הכוכבים.
אם בירך ברהמ"ז לאחר צאת הכוכבים, לא אומר על הניסים.
בית כנסת אשר נוהגים להבדיל בו, מבדילין לאחר קריאת המגילה.
ניתן לדחות את תפילת ערבית, על מנת לאפשר להתחפש ולהתארגן לקריאת המגילה. במקום ויש חשש להכנה מקודש לחול ראוי לדחות. במקרה זה, ראוי להקדים את ההבדלה בבית לפני תפילת ערבית ואין צורך בהבדלה בבית הכנסת.
אין עושים כל הכנות לפורים וקריאת המגילה במהלך השבת.

דיני אבל בפורים

בשני ימי הפורים אין נוהגים מנהגי אבלות בפרהסיא , אלא מתאבלים בצנעה בלבד.
אבל מחויב גם הוא לשתות יין אך לא בליצנות והוללות.
למנהג האשכנזים, אבל לא יקרא את המגילה על מנת להוציא אחרים.
אין שולחים משלוחי מנות לאבל, אך אם שלחו לו – יקבל בנימוס. כמוכן, מותר לשלוח לבני משפחתו של האבל משלוח מנות.
האבל שולח משלוחי מנות אך לא ירבה במיני מתיקה, אלא ישלח סתם מיני מאכל.
האבל צריך "למעט במיני שמחה שעושין" , ולכן לא ילך למסיבות פורים וכד'. אמנם למיני שמחה של קדושה ומצווה, כגון: מסיבת פורים בעל אופי עמוק ורוחני, יש להקל.

לכל מי שחשב שהוא מכיר את פורים/ הרב יוני לביא

פורים? מגילת אסתר? מי לא מכיר?
כל מי שחשב עד היום שהוא מכיר את פורים ואת סיפור המגילה מוזמן לבדוק האם הוא באמת צודק. לחימום האווירה לקראת פורים אנו מביאים לפניכם 11 שאלות מפתיעות על המן, מרדכי ועל מה שביניהם...

האשם האמיתי
מרדכי היהודי הוא ללא ספק אחד הגיבורים של המגילה. אבל רגע אחד, האם זה מוצדק בכלל? הרי הוא זה שבעצם אשם בכל הסיפור! אם הוא לא היה מרגיז את המן ומתעקש לעמוד בהפגנתיות כשכולם מסביב כורעים ומשתחווים, הייתה נחסכת מאיתנו הצרה הזו. למה אתה צריך סתם כך לעצבן את המן? חסרות דרכים להתחמק ממקום האירוע רגע לפני שהמן מגיע? מי התיר לך לסכן סתם כך את כל עם ישראל?!

ההתנקשות
האם מרדכי שמח שלקחו את אסתר לבית אחשוורוש? לכולם ברור שלא. אבל אם כך, מדוע הלשין על בגתן ותרש שרצו להתנקש בחיי המלך? הרי זו הזדמנות פז להיפטר ממנו ולשחרר את אסתר יקירתו!

"מאיפה את, יקירתי?"
למה מרדכי ציווה על אסתר שלא תגלה למלך את עמה ומולדתה, זו שאלה מעניינת, אך השאלה הגדולה באמת היא: איך אחשוורוש הסכים שהיא לא תגלה לו את עמה?! הרי אחרי ארבע שנים ארוכות בהן התמשך מבצע הבחירה, ובכל מדינות המלך היו כולם במתח לדעת מאיזו עם תהיה המלכה החדשה, איך יוכל דובר הארמון לעמוד מול המצלמות ולהודות שאומנם נבחרה מלכה, אך על שאלת השאלות – 'מאיזה עם היא', נבצר ממנו לענות, כי... "המלכה החדשה לא מסכימה לגלות למלך את מוצאה..." אתם קולטים את גודל הפדיחה? הרי על מה סולקה המלכה הקודמת? על אי-ציות קטן למלך. והנה באה המחליפה שלה וזה רק נהיה יותר גרוע...הייתכן?!

מה כולם אשמים
המן כועס על מרדכי שמסרב לכרוע ולהשתחוות לו. אוקיי. אין בעיה. יש דרכים לטפל בטיפוסים סרבנים. סיכול ממוקד, קוראים לזה היום. אפשר לשלוח אליו בלילה שנים מאנשי המשטרה החשאית של שושן ש'יטפלו' בו או אפילו סתם לצוות שישליכו אותו לכלוב האריות. אבל מה פתאום בגלל זה לרצות להשמיד את כל היהודים?! גם אם אתה כועס על מרדכי, מה אתה רוצה מכל השאר, כולל נשים ותינוקות, שלא חטאו לך?

הכסף
המן מציע לאחשוורוש 10,000 כיכר כסף (!) כדי שיסכים להשמדת היהודים. סכום השקול למיליארד דולר של זמננו. למה כל כך הרבה? ובכן, המן ידע שכלל לא פשוט עבור המלך להסכים שסתם כך ישמידו אחד מהעמים שתחת מלכותו, כולל נשים וילדים. אבל תמורת סכום עתק כזה, חשב המן, המלך עשוי להתרצות. אך ראו פלא, אחשוורוש מִתְרַצֶה לַבּקשה, אבל יחד עם זה מוותר על הכסף!!! ("הכסף נתון לך, והעם לעשות בו כטוב בעיניך"). איך זה יכול להיות?! מה, הוא פרייר? וכי כיצד יממן את כל משתאות הפאר הראוותניים שלו ללא כל מיני הכנסות מהצד?

על הגובה
המן מצווה לתלות את מרדכי על עץ גבוה 50 אמה. למה צריך עץ כל כך גבוה? גם אם מרדכי היה גבוה מהממוצע, עדיין יש להניח שלא התנשא לגובה של 50 אמה! (גובה של בניין בן 7 קומות, בערך). ובכלל, איפה אפשר למצוא עץ בגובה כזה? עץ ממוצע מגיע לגובה של כמה מטרים בלבד, האם המן נסע ליערות העד של ברזיל כדי לחפש עץ בממדים הללו?

"תבוא מחר"
"יבוא המלך והמן מחר אל המשתה אשר עשיתי להם". למה מחר? למה להמתין עוד יום? עם ישראל כולו מצוי בסכנת השמדה, וְלַך יש זמן?! חייבים לעשות משהו בדחיפות. איך אפשר לחכות?! האם אסתר תפסה פחד ברגע האחרון ודחתה הכול למחר? האם היא חשבה שעוד לילה ישנה משהו?

למה זה מגיע לנו?!
ובכלל, למה הגיעה ליהודים גזירה נוראה כזו? האם בגלל המשתה של אחשוורוש? הרי לפי הפשט לא היה בו שום פסול. אפילו הפרדה בין גברים לנשים הייתה ("גם ושתי עשתה משתה נשים", בנפרד), היו שם את כל ההכשרים שרק תרצו ("לעשות כרצון איש ואיש"). מה הם עשו שהגיע להם דבר כזה?!

אז למה אתה מתחפש השנה?
אחד הדברים שהכי מאפיינים את פורים זה המנהג להתחפש. למה? מה הרעיון שעומד מאחורי זה? האם זה מתאים ליהדות שכל כך מקפידה על מידת האמת והיושר, ועל כך שאתה צריך להיות אתה עצמך ולא מישהו אחר?!

"והשתייה כדת"
ומה שהכי מוזר זה המנהג להשתכר. עד כמה? "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". עד כדי שהשכל לגמרי הולך לאיבוד ואפילו הדבר הכי מרכזי בסיפור המגילה מתבלבל. מה הסיבה להתנהגות כל כך חריגה, מוזרה, ו'לא יהודית'?

ולקינוח...
מה הקשר בין "אוזני המן" לאוזניים של המן? מה, היו לו אוזניים משולשות?

כל חייו היו לשם שמים


פרק א'
במזכירות של 'החברה למצוות נדירות' הטלפון לא הפסיק לצלצל מאז הבוקר, ר' לייבוש המזכיר היה עונה לכולם אותה תשובה "מבררים, נודיע כשנדע". האמת היא שגם הוא התרגש, מצווה כזו נדירה לא זוכים לקיים בכל יום. בסביבות השעה אחת עשרה הגיעה התשובה "יש, הזיהוי ודאי, זכינו!", הקריאה הדהדה בחלל וכולם פרצו בניגון שמח של "ליהודים היתה אורה ושמחה". מיד לאחר מכן נשלחה משלחת רבנים לשוודיה כדי לדבר עם אותו הפרופסור, ולשכנע אותו לשתף פעולה, הכל כבר היה מוכן.
לפני מספר חודשים, פרסם עיתון שוודי קטן ידיעה, ובה טען פרופסור מאחת האוניברסיטאות הנחשבות בשוודיה, שמצא איגרת יוחסין המייחסת אותו עד לימי התנ"ך. הידיעה לא היתה מרגשת איש, אלמלא הייחוס היה עד לפרמשתא, בנו של המן המפורסם, צורר היהודים. השמועות פשטו במהירות, "נוכל לקיים מצוות מחיית עמלק בהידור עוד השנה", הובטח במודעות של החברה, והם החלו בנסיונות לבירור השמועה.

פרק ב'
מסע השכנוע היה מפרך, אך כשהבין הפרופסור, רוברט שמו, שהדבר כה חשוב לעם היהודי, הוא הסכים למסור את נפשו לצורך העניין. הוא הגיע בטיסה ישירה לארץ, היישר לטיש מיוחד שנערך לכבודו על ידי הרבי מגור, שהתרגש ללחוץ את ידו של תשמיש המצווה.
הפשקווילים כבר נתלו בכל רחבי ירושלים, ובאיצטדיון טדי כבר נמכרו כל הכרטיסים, הכל היו נרגשים. רק דבר אחד העיב על השמחה, על שולחנו של הגרי"ש אלישיב הונחה שאלה רבת משקל, באיזו מיתה יש לו למות.
על כולם היה מוסכם שיש להדר במצווה, אך מה הוא ההידור? היו שטענו כי צריך להרוג אותו במיתה הכי חמורה שיש לישראל, אך הם כמובן נחלקו במחלוקת ר' שמעון וחכמים, סקילה מול שריפה. החולקים עליהם טענו כי יש לנהוג בו על פי הכלל 'ברור לו מיתה יפה', ולהרוג אותו בירייה, שהיא המהירה ביותר. כמובן שהאחרים טענו כי כלל זה נובע מ'ואהבת לרעך כמוך' ולכן הוא רק על 'רעך', אך אלו סברו שזה כלל מדיני ההריגה ולא מדיני בין אדם לחבירו.
רוברט ישב בחדרו במלון המפואר שנשכר לו ולא הבין מה מעכב, בכל מקרה, הוא קיווה לחגוג את יום הולדתו השישים לפני ביצוע גזר הדין. הדיונים נמשכו בלהט במשך קרוב לשנה, ההכרעה נפלה לבסוף על ידי הגריא"ל, שהביא הוכחה נחרצת מפסוק, "ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמלק לפי חרב". החולקים, נבוכים מכך ששכחו פסוק מפורש, נאלצו להודות לדעתו.
בעקבות פסק זה נוצרה בעיה חדשה, חלות המצווה היא רק בחרב המפורשת בתורה, וכי איך נדע איזו חרב שימשה בימי יהושע? הרבנים יצאו לברר, והטקס נידחה לתאריך בלתי ידוע.

פרק ג'
בגיל שישים ושתיים, חגג רוברט את יציאת ספרו החדש, יחד עם חבריו החדשים בבית המלון. ההוצאה להורג לא נראתה באופק, הוא התחיל להבין למה התכוון פרעה כשטען שהיהודים לא עושים שום דבר.
בסיוע מכון המקדש (מזרוחניקיעס ל"ע), הוכנה החרב המיוחדת, על פי כל כללי ההלכה. החרב נראתה כמו שילוב של מגריפה, סכין גילוח ומקל מטאטא, אך ללא ספק היא היתה זו שבה השתמש יהושע בן נון. אדם מיוחד, חוזר בתשובה ששירת בצבא, התחיל להתאמן בשימוש בכלי הסייף, והמודעות הודפסו שוב. השאלה הגדולה נשאלה לאחר האימון השלישי בחרב, "באיזה איבר צריכה החרב להיתקע?", השאלה הדהדה בבית המדרש של ישיבת פוניבז'. הטענות היו לכאן ולכאן, היו שטענו כי מסיפור שמואל ואגג מוכח שיש להרגו בסייף בגרון, אך דעת הרוב היתה שזו היתה הוראה שעה ויש ללכת אחר לשון בפסוק "חרבם תבוא בלבם". המחלוקת החריפה והגיעה עד לרמה של חרמות הדדים, אך הפתרון שהוצע לבסוף היה פשוט, החרב תתקע בלב על תנאי, ולאחר מכן תשסף את הגרון, כך בוודאי יצאו ידי חובת לכולי עלמא.

פרק ד'
בגיל שישים וחמש כבר ידע רוברט עברית על בוריה, הוא התחיל להרצות באוניברסיטה העברית, עד שיוכרע מה יהיה איתו. בדיוק באמצע אחת ההרצאות נכנסו אנשי נטורי קרתא והודיעו לו כי ההכרעה נפלה והתאריך הוא עוד שבועיים, רוברט הזיל דמעה, התרגשות...
אך הבעיות עוד לא נגמרו, המחלוקת כרגע נסובה סביב שאלת הגופה. חברי כולל 'מנחה טהורה' היו נחרצים, יש לשרוף אותה כדין איסורי הנאה, אחרת יבואו להשתמש בו. בישיבת 'אש התורה' העביר הרב שיעור כללי והודיע כי יש איסור חמור של ביזוי מצוות בשריפת הגופה, ויש חובה לקבור אותו בתוך שתי עטיפות. המחלוקת נבעה מחילוק עקרוני, אלה טענו שהמצווה היא בנטילת הנשמה, והגוף נשאר כאיסור הנאה, ואילו האחרים טענו כי המצווה היא הפרדת הגוף והנשמה ועל כן הוא תשמיש מצווה. מחלוקת זו העסיקה את עולם התורה בשנתיים הקרובות, בכל הישיבות עסקו השיעורים בנושא נטילת נשמה בהקשרים שונים. אפילו מועצת גדולי התורה לעניין מחיית עמלק נדרשה לסוגיה, ועסקה בשאלה זו מספר חודשים. לבסוף, בעסקה מיוחדת נמכר גופו של רוברט לגוי, וכך היה ניתן לקבור את איסור ההנאה לדעת כולם. הטקס שוב יצא לפועל.

פרק ה'
חסידי הגר"ח קנייבסקי עצרו את רוברט בן השבעים בכניסה לאיצטדיון. "הרב רוצה לקיים את המצווה בעצמו". הרב היה מקבל את מבוקשו לולא ביקשו זאת תלמידי הגריא"ל שטיינמן לפניו. המחנות החלו מתווכחים וסטנדרים התעופפו מצד לצד, עד שקם תלמיד ותיק והציע "נשתתף בפרוטה בחרב". ההצעה היתה גאונית, הם החליטו לשתף את כל עם ישראל יחד בחרב מדין 'זכין', וכך כולם יזכו בקיום המצווה הנדירה. במחנה הגר"ח נשמעו קולות שטענו כי שמא לא כל ישראל מעוניינים לזכות במצווה, וממילא לא ניתן לזכות להם חלק בחרב, הם קראו להקנות בתנאי לכל מי שירצה. הדיונים בסוגיא עלו לשולחנו של הגרי"ש אלישיב, ששיתף בהם את האדמו"ר מסאטמר, והטקס נדחה שוב.
סברא מעניינת הועלתה על ידי האדמו"ר, הוא טען כי אין חלות של המצווה על החרב, אלא רק על ההורג, ולכן כלל לא יועיל להשתתף בחרב. האפשרות המתבקשת היתה למנות את המוציא להורג כשליח של כל ישראל, אלא שזה לא הסכים. "גם אני מעוניין לקיים את המצווה" הוא טען בתוקף, וכולם נאלצו להודות לו. האפשרות שנותרה היא למנות שליח גוי, אך כיוון שלא ניתן למנות שליח שאינו מחויב במצווה, החליטו לקנות עבד כנעני ואז לזכותו לכלל ישראל. החיפושים ארכו מספר שבועות, אך לבסוף נמצא אדם, גוי לפי כל כללי ההלכה, שהסכים להימכר לעבד. עכשיו התלבטו הרבנים כיצד לקנות אותו, אפשרות הכסף נפלה מיד, כיון שאין בידינו מכספה של הגמרא. גם אפשרות השטר נפסלה, מחוסר ידיעת הנוסח, נשארה החזקה. העבד חלץ את נעליו של הגר"ח קנייבסקי ובכך נהיה עבדו, הגר"ח הקנה אותו לכלל ישראל על תנאי, וההדורים יושרו.

פרק ו'
רוברט, שבמשך ארבע עשרה שנותיו בארץ כבר הספיק ללמוד קצת על יהדות, העלה שאלה מעניינת, הברכה. כולם הסכימו כי זו מצוות עשה ויש לברך עליה, נותרו שתי שאלות לברר, מה נוסח הברכה ועל מי לברך אותה. נוסחים רבים הוצעו, החל מ"על המֵּחִיָה" וכלה ב"הגומל לחייבים". לאחר מספר חודשים של ויכוח נבחר נוסח מדוקדק על פי כל השיטות "וצוונו על מצוות למחות מחיית איש מזרעו של עמלק, כן יזכנו להכרית כל זרעו שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך, ברוך אתה מקדש ישראל ומחלל העמים", לפני נוסח זה, תבוא כמובן ברכת 'בורא פרי הגפן'. הנוסח הובא לאישורו של רוברט, אך שמיעתו כבר לא היתה טובה והוא אמר שזה מזכיר לו את ההמנון השוודי. היו שהקשו כיצד בירך זאת שאול לפני כל עמלקי שהרג, אך הם הוצאו מבית המדרש על שאלה טיפשית.
בעיית המברך היתה סבוכה בהרבה, העבד הכנעני כמובן לא יכול לברך, כיוון שהוא אינו מצווה, אך בעליו הם כל ישראל, מי איפוא יברך? לאחר מאבקים רבים הוחלט שכולם ימנו שליח אחד שיברך על המצווה, אך בזאת לא תמו הבעיות. חסידי הגר"ח קנייבסקי טענו בתוקף כי הוא היה בעליו של העבד ועליו לברך, אך גם חסידי שאר הרבנים טענו כך על רבם. הסכסוך ארך כשנתיים וכלל עירוב של המשטרה, לבסוף הוצג ההסכם הסופי: הרב קנייבסקי יברך, הרב אלישיב יברך שהחיינו והרב שטיינמן יהיה קווטאר.
בשלב זה פרצה בהלה קטנה בציבור, כיוון שרוברט הובהל לבית החולים, אדם בן שמונים ואחת שחולה בשפעת זה עסק מסוכן. רופאים מיוחדים מטעם מועצת גדולי התורה נשלחו לבדוק שרוברט איננו טריפה, וניתן לקיים בו את המצווה, כולם נרגעו כשהרופאים אישרו זאת.

פרק ז'
כעת הכל באמת היה מוכן, התאריך נקבע לר"ח אדר, תאריך רב משמעות לגבי עמלק. בכל בתי הכנסת עסקו בדיני מחיית עמלק, וכל שיחה ברחוב, סופה שתגיע לעסוק בנושא זה. ילדי מאה שערים יצאו לרחובות בתהלוכות שמחה על הזכות שנפלה בחלקם לחיות בדור כזה, חסידי ברסלב זרקו עליהם סוכריות. בכל החסידויות נערכו טישים מיוחדים, אפילו הרבי מסאטמר הגיע מחו"ל במיוחד. תחושת חג נישאה ברחובות, חג של פעם באלפיים שנה. רבים מהיראים קנו משקפיים מיוחדים לצפייה בהוצאה להורג, כדי לא לעבור חס ושלום על לאו ד'לא תשכח', הכל ממש היה מוכן.

פרק ח'
מסע ההלוויה של רוברט היה עצוב, אלפים ליוו אותו למנוחות, ילדי הת"תים הלכו בבגדי שק ומיררו בבכי, בעוד רבותיהם של ישראל נושאים את המטה. מסע ההלוויה הגיע להר הזיתים ורוברט נקבר מחוץ לגדר, ככל גוי אחר. הספדים רבים ביכו את מותו ותמהו על מה עשה ה' ככה, מדוע לא נתן לבניו לקיים את בניו מצווה חשובה שכזו. על מצבתו נכתב:
פ"נ
זרעו של עמלק
צדיק טהור וישר
נפטר בשיבה טובה

כל חייו היו לשם שמים

תם ולא נשלם השבח לבורא עולם

משימות למסיבת פורים למשחקים קבוצתיים


קבוצה 1: זיהוי דמויות - כל אחד מהקבוצה מציג דמות מהמגילה על ידי פנטומימה בלבד, וכל הקהל צריך לנחש
קבוצה 2: בית משפט – מעלים למשפט נושא מהמגילה (למשל: האם מרדכי עשה נכון כשלא השתחווה להמן למרות הסיכון שבדבר לעצמו ולכל עם ישראל) – חלק יהיו עורכי הדין של הצד המאשים וחלק של הצד המגן. ניתן גם לבחור מישהו שיהיה הנאשם, ועורכי הדין גם יוכלו לחקור אותו. הקהל יהיה השופטים שיצטרך להצביע מי שכנע יותר.
קבוצה 3: והרי החדשות – להעלות לשידור מהדורת חדשות המדווחת על אירוע או אירועים מהמגילה (למשל, סילוק ושתי, בחירת אסתר, ניסיון ההתנקשות במלך ועוד). לבחור קריין מגיש, כתב מהשטח, פרשן, ראיון עם דמויות מהסיפור וכדו'. שיהיה כמה שיותר דומה למהדורה טלוויזיונית אמיתית.
קבוצה 4: עולם הפוך – לחבר קטע המתאר התרחשויות במגילה/מונולוג של אחת הדמויות וכדו', ולשתול בה כמה שיותר טעויות, אם אפשר שיהיו דקות וכמה שפחות מורגשות. מקריאים לקהל את הקטע והוא צריך לזהות את הטעויות.

הפעלות

סבב של התייחסות מכל הנוכחיות:
1. (קצת אישי) – במה פורים הזה שונה אצלך מפורים שעבר?
2. (קליל יותר) – מה התחפושת הכי מקורות/הזויה/יוצאת דופן שהתחפשת בה אי פעם/שראית מישהו שהתחפש.
3. בחר דמות מן המגילה ותגיד משהו אחד שאתה רוצה ללמוד ממנה – באופן חיובי או שלילי (איך לא להתנהג). {לשאוף לא להיות בנאלי ולבחור במרדכי ואסתר אלא בדמויות יותר מפתיעות - חרבונה, ושתי, זרש, המן, בגתן ותרש וכדו').
4. מה אתה רוצה לקחת מפורים הזה?

כתבות נוספות

    הנהלת הרשת       פורים    מחיית עמלק    הלכות